<h1>פירוש המיוחס לרבינו חננאל — נדה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
[נדה כ"ד ע"ב] מתני', המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים אינה חוששת לולד, אם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה כול'. ומקשינן עלה, מלא גנינים טהורה, וניחוש שמא נימוח הולד, אמר רבא מלא תנן, אם איתה דאיתמח מיחסר הוה חסר, וכיון שהוא מלא לא חיישינן, רב אדא בר אהבה אמר גנינים תנן, כלומ' גוונים, ואם איתה דאיתמח כולן חד גוון הוה קאיי.
<h2>דף ח:</h2>
[נדה ל"ה ע"א] אמ' ר' הונא ראיה ראשונה שלזב מטמא באונס, הואיל והוקשה לשכבת זרע, שנ' [ויקרא ט"ו] זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו ש"ז, ומקשינן עליה מיהא דתנן ראיה ראשונה בודקין אותו, מאי לאו בודקין אותו ואם הוא באונס לא חשבינן ליה, ודחינן לא מפני מה בודקין אותו שאם יראה שתי ראיות אחרות חייב, כדקיימא לן [מגילה ח' ע"א] שתים לטמאה שלוש אף לקרבן. ת"ש בשניה בודקין אותו, בדיקה זו למה, אי לימא כדאמרן כבר לקרבן אבל לעולם טמא, והכתיב [שם] איש איש כי יהיה זב מבשרו, ואמרינן מבשרו ולא מחמת אונסו אלא לאו לטמאה, כול'. תא שמע ר' אלעזר אומ' אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן. מכלל דתנא קמא לטמאה קאמ' וקתני בודקין אותו בראיה ראשונה, שמע מינה דלא מטמא באונס. ופרקינן לא לעולם ראיה ראשונה מטמא באונס ודכולי עלמא בשלישית לקרבן, תנא קמא סבר השלישית לא בעיא בדיקה אפילו באונס מטמא ומביא קרבן, ור' אלעזר סבר אם השלישית באונס אינו חייב לקרבן לפיכך צריך בדיקה. ובאיתים פליגי, תנא קמא דריש והזב ראיה חדא, זובו תרתי, וכתי' בתר הכי לזכר ולנקבה, שמע מינה דבשלישית איתקש הזכר לנקבה, מה נקבה מטמא באונס אף זכר מטמא באונס. ור' אלעזר דריש את, ואמ' הזב חדא, את תרתי, זובו תלת, ובתר שלוש ראיות כתי' לזכר ולנקבה, ולא אידחיא הא דרב הונא.
<h2>דף י.</h2>
[נדה ל' ע"ב] ר' ישמעאל אומר, יום מ"א תשב לזכר ולנקבה, יום פ"א תשב לזכר ולנקבה ולנידה. תניא, אמר ר' ישמעאל, טימא וטיהר בזכר ארבעים יום, טימא וטיהר בנקבה שמונים יום, כשם שיצירת הזכר (בימי) [כימי] טמאתה וטהרתה (של אביו) [של אמו], כך יצירת הנקבה בימי טמאתה וטהרתה של אמה, אמרו לו, אין למידין יצירה מטמאה וטהרה. תניא, אמרו לו לר' ישמעאל, מעשה בקלפטרא מלכתא שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות, ובדקו ומצאו הזכר והנקבה ליום ארבעים ואחד, אמר להם, אני מביא ראיה מן התורה ואתם מביאים ראייה מן השוטים מאי ראיה מן התורה, דכתיב ואם נקבה תלד, דלא הוה צריך, דהא בלידה מישתעי קרא, א[מאי] הדר וכתב תלד בנקבה, לאודועי גבי נקבה לידה אחרת, פיר' ארבעים יום אחרים, ומאי ראייה מן השוטים, דאמרינן אימור זו שמצאו נקבה בבטנה ביום מ"א היתה מעוברת [מקודם] לאלו מ"א ימים ארבעים ימים, שנמצאו לה עכשיו [פ"]א, ורבנן אמ' לך סמא דנפצתא אשקונה, פיר' משקה לשלשל הבטן השקו (אותן) אילו השפחות, ואם היתה מעוברת היתה מפילתו, ואחר כך נבעלו, וחשבו להם מ"א יום ונהרגו, ונמצאו העוברים הזכר והנקבה ביום מ"א, ור' ישמעאל אמר לך, איכא גופא דמקבל סמא, כלומר, אע"פ שהיא מעוברת ושתת משקה זה אינו מפלת, לפיכך אנו אומרים היתה מעוברת מקודם לכן במ' יום, ור' ישמעאל אמר מעשה ונהרגו השפחות ונמצאו הזכר ליום מ"א והנקבה ליום שמונים ואחד כול', ואמר אביי בשסימניהן שווין.
[נדה כ"א ע"א] המפלת חתיכה, אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ר' יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה. אמר רב יהודה אמר שמואל, לא טימא ר' יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים, דעביד דם קריש והוי חתיכה, ורבנן סברי לא, אבל של שאר מיני דמים [טהורה], ור' יוחנן אמר של ארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה, של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה, לא נחלקו אלא שהפילה ואינה יודעת מה הפילה כול'. איני, והתניא המפלת חתיכה אדומה או שחורה או ירוקה או לבנה, אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ר' יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה, קשיא לשמואל בחדא, דאמר בחתיכה של שאר מיני דמים לא טימא ר' יהודה, וקתני הכא במתניתא ירוקה ולבנה ופליג ר' יהודה ומטמא, וקשיא לר' יוחנן בתרתי, חדא דאמר של ארבעה מיני דמים דברי הכל טמאה ובמתניתא קתני בחתיכה אדומה ושחורה ופליגי רבנן ואמרי אם אין עמה דם טהורה, ותוב ר' יוחנן אמר שבשאר מיני דמים דברי הכל טהורה ובמתניתא קתני ירוקה ולבנה ומטמא ר' יהודה. ואוקמה רב נחמן בר יצחק למתניתין באיפשר לפתיחת הקבר, פיר' פתיחת הרחם, בלא דם פליגי, ובפלוגתא דהני תנאיי, דתניא קישת שני ימים ובשלישי הפילה ואין יודעת מה הפילה, [כ"א ב'] הרי זו ספיק לידה ספיק זיבה, מביאה קרבן ואינו נאכל, ר' יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל, לפי שאין לנפלים קושי, לפיכך היא זבה גמורה, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ר' יהודה כר' יהושע, ליש' אח' אמ' לה, אלא אמר ר' יוחנן באפשר לפתיחת הקבר בלא דם פליגי כול'.
